בפרשה מסופר שלאחר המבול שכל העולם נחרב והיה שומם, נח שהיה סגור וספון בתיבה במשך שנה שלמה החליט לשלוח את היונה מהתיבה כדי לראות האם הקלו המים מעל הארץ, בפעם הראשונה חזרה היונה כלעומת שבאה ובפעם השניה לאחר שחלף שבוע שלח נח פעם נוספת את היונה והפעם היא חזרה אליו כשעלה זית בפיה, דרשו חז''ל בפיה מלשון מאמר שהיונה אמרה מוטב יהיו מזונותי מרורים כזית מידי הקב''ה ולא מתוקים כדבש בידי בשר ודם. והביאור הוא משום שתכלית הבריאה היא קירבת ה' ולהינות מזיו שכינתו וזהו התענוג הגדול מכל העידונים הקיימים בעולם כך גם היונה השתוקקה לאותו תענוג של קרבת ה' ע''י שפרנסתה תהיה ישירות מידיו של הקב''ה.